מאמר

איך, בשקט, אי השוויון בחינוך מתרחב

אם בעבר דובר על חלוקה להקבצות ובידול בין חינוך מקצועי ולחינוך עיוני כצורת המיון המרכזית של תלמידים, וכן על פערים בין מרכז לפריפריה ובין שכונות מבוססות לעניות, הרי שכיום מנגנוני הבידול התחזקו והסתעפו והם חוצים את מערכת החינוך על כל זרמיה

מאמר שפורסם באחרונה בניו יורק טיימס עסק בהצעתו של מושל ניו יורק, ביל דה בלאזיו, לבטל את המיונים הנערכים היום בשמונה תיכונים נבחרים. המאמר מתאר כיצד בניו יורק, כמו גם בערים נוספות, התפתחו תיכונים העורכים מבחני כניסה ומנקזים אליהם את התלמידים הטובים ביותר מכל האזור. בבתי ספר אלה קיים ייצוג יתר של לבנים ואמריקאים ממוצא אסייתי, והפרופיל הכלכלי של תלמידיהם גבוה משמעותית מהממוצע. מבין 830 חטיבות הביניים והתיכונים בניו יורק, כ-190 מקיימים מבחני כניסה, מרביתם ממוקמים בברוקלין ובמנהטן.

גם בישראל מערך מיונים מסועף מאפיין את החינוך העל-יסודי, אולם אצלנו אין כמעט דיון ציבורי בנושא. למעשה, החינוך בישראל מאופיין ברמה גבוהה במיוחד של בידול ואי שוויון. מדובר בבידול אנכי – המתבטא בחלוקה לזרמים חינוכיים (עצמאי, ממלכתי-דתי, ממלכתי-יהודי וממלכתי-ערבי, דרוזי וצ'רקסי, התיישבותי), וכן בבידול אופקי שהולך ומסתעף. אם בעבר דובר על חלוקה להקבצות ובידול בין חינוך מקצועי ולחינוך עיוני כצורת המיון המרכזית של תלמידים, וכן על פערים בין מרכז לפריפריה ובין שכונות מבוססות לשכונות עניות, הרי שכיום מנגנוני הבידול התחזקו והסתעפו והם חוצים את מערכת החינוך על כל זרמיה, החל מכיתה א'.

מנגנוני ההסללה המתמדת הפועלים כיום מבוססים על חלוקה מדוקדקת של התלמידים לרמות יכולת: בין בתי ספר, בין מגמות, בין כיתות מצטיינים לכיתות "רגילות" לכיתות מב"ר, על ידי חלוקה לכיתות אם לפי רמות, בין מסלולים עיוניים למסלולים מקצועיים ובין חינוך רגיל לחינוך מיוחד. החלוקה ומנגנוני המיון מתקיימים בכל היישובים, בכל סוגי בתי הספר ובכל הזרמים.

לכאורה כולם מרוויחים – לכל תלמיד מותאמת תכנית לפי רמתו ולפי תפיסת העולם של הוריו. בפועל, הסלקציה הקפדנית פוגעת בשכבה רחבה של תלמידים שאינם מצטיינים או חלשים מאד, פועלת לרעת התלמידים המגיעים מרקע כלכלי-חברתי חלש יותר, ויוצרת ריבוד לימודי וחברתי בין בתי ספר ובתוך חצר בית הספר.

מנגנון ההסללה המתמדת מציב תקרה לכל תלמיד/ה במקום לפתוח הזדמנויות, מגביל מאד את יכולת הניידות של התלמידים ויוצר אוירה של תחרותיות ותיוג. גם התלמידים המתקבלים למסגרות המצטיינים משלמים מחיר, רבים מהם שורדים את הדרישות המחמירות תוך הישענות על מורים פרטיים וויתור על חוגים או על חיי חברה. בתוך כך, הופך החינוך למנגנון המייצר מחדש את הבידול החברתי ומשכפל את אי השוויון הגדול ממילא בישראל.

לצד מנגנוני הסללה על בסיס הישגים, מתקיימת גם מערכת משגשגת של בתי ספר בדלניים על בסיס אידאולוגי, דתי, או סגנון חיים שהמאפיין הבולט בהם הוא מנגנוני סלקציה של הבאים בשעריהם ותשלומי הורים גבוהים שהופכים את מרביתם למעוזים של אוכלוסייה מבוססת.

חזית החדשנות הפדגוגית מצויה, בדרך כלל, בבתי ספר בדלניים (לטבע, לאמנויות ומדעים) ובכיתות ומסגרות למצטיינים (מופת, נחשון, מצוינות מדעית, מנהיגות וכד') הסלקטיביות גם הן. בבתי הספר הבדלניים (מרביתם "ייחודיים" מבחינת תחומי הלימוד, שיטת הלימוד או קו אידיאולוגי) ההורים וצוות החינוך מובילים חדשנות פדגוגית. בעוד שבמרבית בתי הספר רווח עדיין הלימוד הפרונטלי המסורתי, בכיתות הבדלניות ובבתי ספר ציבוריים ייחודיים משרד החינוך משקיע משאבים רבים, ומפתח תכניות לימוד חדשניות המאופיינות ביתר יצירתיות וגיוון שיטות ההוראה,. כך, במקום שהחדשנות הפדגוגית תחלחל לכלל המערכת הציבורית, היא מתבצרת בבועה שאינה נגישה למרבית התלמידים בישראל.

את הבידול במערכת החינוך דוחפים קודם כל "כוחות השוק" – הורים, בדרך כלל מבוססים ומשכילים, מעוניינים שילדיהם ילמדו רק עם "ילדים כמוהם"- מאותו זרם, אותו גוון של דתיות או חילוניות, בעלי הון חומרי ותרבותי דומה. משרד החינוך תורם את חלקו בהכנסת שיטות מדידה עסקיות לעולם בית הספר, מדידת "תפוקות" באמצעות שורה של מבחני הערכה וטבלאות מיפוי שממלאים את זמנם של המורים והתלמידים, ומזינים את מנגנון ההסללה המתמדת. ריבוי היעדים המדידים ממקד את הלמידה בהכנה למבחנים, מונע חדשנות פדגוגית המאפשרת לימוד בכיתה הטרוגנית וכמובן – הורג את היצירתיות של המורים ואת הסקרנות של התלמידים.

מערכות החינוך המצליחות בעולם, כגון זו של פינלנד, יפן או קנדה, הן "כוללניות" – מערכות בהן מושם דגש על חיזוק התלמידים החלשים (הן מבחינת רקע כלכלי והן מבחינת הישגים) שלא באמצעות השמתם במסגרות נפרדות. אולם, מערכת החינוך הישראלית עושה בדיוק את ההיפך: היא מעמיקה את אי השוויון בהזדמנויות החינוכיות של תלמידיה ומאפשרת חינוך ברמה גבוהה ופדגוגיה מתקדמת רק לקבוצה נבחרת של תלמידים. הבידול והמיון הנוהגים במערכת החינוך הישראלית וההסדרים המוסדיים התומכים בהם, מייצרים את אי השוויון הכלכלי והחברתי בישראל כיום וגם בדור הבא.

פורסם במקור באתר "העוקץ"