מתווה להעלאת גיל הפרישה לנשים

על פי חוק גיל פרישה, בשנת 2017 אמור לעלות גיל הזכאות לפרישה לנשים ל-64. זאת בכפוף להקמת ועדה ציבורית על ידי שר האוצר, שתגיש המלצותיה לעניין גיל פרישת נשים לוועדת הכספים של הכנסת עד ל-30 ביוני 2016. אנו קוראות לשר האוצר להקים ועדה כאמור בה יינתן ייצוג הולם לנשים. במקביל אנו מציעות להלן מתווה חלופי להעלאת גיל הפרישה לנשים.

על פי חוק גיל פרישה, בשנת 2017 אמור לעלות גיל הזכאות לפרישה לנשים ל-64. זאת בכפוף להקמת ועדה ציבורית על ידי שר האוצר, שתגיש המלצותיה לעניין גיל פרישת נשים לוועדת הכספים של הכנסת עד ל-30 ביוני 2016. אנו קוראות לשר האוצר להקים ועדה כאמור בה יינתן ייצוג הולם לנשים. במקביל אנו מציעות להלן מתווה חלופי להעלאת גיל הפרישה לנשים.1

הבעייתיות של העלאת גיל הפרישה במצב הנוכחי של שוק העבודה:
ברקע הדרישה להעלאת גיל הזכאות לקצבאות ולפנסיה – גיל הפרישה – עומדת העלייה בתוחלת החיים  בעשורים האחרונים, הצפויה להימשך.2 לעלייה זאת שתי השלכות: האחת,  שגמלאים צריכים להסתמך במשך שנים רבות יותר על קצבאות הזקנה והפנסיות; השנייה, שמצב זה מסכן את היכולת של המוסד לביטוח לאומי לעמוד לאורך זמן בתשלום הקצבאות; במונחים מקצועיים מדובר ב"סכנה של גרעון אקטוארי". מבחינת החיסכון הפנסיוני, דחיית גיל הזכאות מגדילה את קצבת הפנסיה של הפורשים. בנוסף, תוחלת החיים הארוכה יותר מטילה נטל מימון כבד יותר על  אנשים בגיל העבודה שהפרשותיהם לביטוח לאומי מממנות את אלה שכבר פרשו מעבודה.

משום כך, במרבית המדינות המפותחות, הועלה בשנים האחרונות גיל הפרישה. לפי נתוני ה-OECD, בשנת 2012  גיל הפרישה הממוצע ב-34 מדינות הארגון היה 65 לגברים ו-63.5 לנשים.3 יצוין כי בחלק גדול ממדינות אירופה גיל הפרישה גבוה מאשר בישראל, אולם את ההשוואה בין ישראל לאירופה צריך לסייג: ישראל היא חברה צעירה ביחס למדינות אירופה: שיעור בני ה-65 ומעלה נמוך אצלנו ושיעור הילודה גבוה יותר. יתרה מכך, באירופה, מערך הביטחון הסוציאלי ובתוכו קצבאות מחליפות עבודה ומשלימות הכנסה נדיב בהשוואה לישראל ומספק מענה שמאפשר חיים בכבוד למובטלות שנפלטו משוק העבודה בגיל מבוגר ולבעלות שכר נמוך.

סביר להניח כי גם בישראל לא יהיה מנוס מהעלאת גיל הזכאות לקצבאות ופנסיות לנשים וגברים כאחד. טענתנו העיקרית היא, שאין להמשיך במתווה ההעלאה הנוכחי של גיל הפרישה לנשים ללא הצבת אמצעים שיבטיחו קיום לקבוצה גדולה של עובדות. מהלך חד צדדי של העלאת גיל הפרישה ידרדר נשים רבות לעוני.

לא ניתן להעלות את גיל הזכאות לקצבת זקנה מותנית הכנסה ללא הסדרים הנותנים מענה לקבוצה משמעותית של עובדות, שכבר כיום אינן שורדות בשוק העבודה בגילאים מבוגרים. הדברים נכונים גם לגבי נשים בשנות ה-60 לחייהן העובדות במשרה חלקית ובשכר נמוך מאד, שדחיית גיל הזכאות לקצבה תותיר אותן ללא מקורות קיום במשך תקופה ארוכה יותר.

כבר היום קבוצה גדולה של נשים אינה שורדת בשוק העבודה עד גיל הפרישה
נתוני הלמ"ס לשנת 2013 מצביעים על כך ששיעורי ההשתתפות של נשים וגברים בשוק העבודה מצויים בעליה. אולם, לאחר גיל 55 חלה ירידה משמעותית בשיעורי התעסוקה של כלל העובדים. בנוסף, ישנם פערים גדולים בין נשים וגברים ובין בעלי ובעלות השכלה אקדמית לבין האחרים.4
בגיל 61, שנה לפני גיל הזכאות לפרישה כיום, כמחצית מהנשים ללא השכלה אקדמית וכ-30% מהאקדמאיות אינן משתתפות בכוח העבודה. בגיל 66, גיל שבו נשים המעוניינות בכך יכולות להמשיך לעבוד, השתתפו בשוק העבודה רק רבע מהנשים ללא השכלה אקדמית וכ-40% מבעלות השכלה אקדמית.

מחקר מפורט שערך מרכז אדוה, המתבסס על מפקדי האוכלוסין של הלמ"ס, אודות דפוסי התעסוקה והשכר של נשים מבוגרות, העלה את הממצאים הבאים:5
· שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה של נשים בעלות השכלה נמוכה (עד 12 שנות לימוד) עמדו ב-2008 על 44% בלבד כבר בקבוצת הגיל 59-54 וירדו ל-27.3% בקבוצת הגיל 64-60. זאת בהשוואה לכ-80% ו-57%, בהתאמה, בקרב בעלות השכלה אקדמית.
· בקרב נשים ערביות ונשים יוצאות אתיופיה, רק אחוזים בודדים (כ-3%) של נשים השתתפו בכוח העבודה לאחר גיל 60.
· החל מגיל 60, מעל מחצית הנשים מועסקות במשרה חלקית. בגילאי 69-65 יותר מ-70% מהנשים מועסקות במשרה חלקית, ללא קשר לרמת השכלתן, כלומר משתכרות שכר נמוך.
· הרוב הגדול של נשים בנות 60 ומעלה מקבל שכר נמוך. הדבר בולט במיוחד בקרב אלה המועסקות במשרה חלקית, שמתרכזות ברמת שכר של 1,000 ש"ח עד 2,000 ₪ בממוצע לחודש.
· בקרב המועסקות במשרה מלאה יש הבחנה ברורה בין נשים מעוטות השכלה המתרכזות סביב שכר של 5,000-4,000 ש"ח לחודש ובין נשים משכילות בתפקידים פרופסיונאליים וניהוליים, המתרכזות סביב שכר חודשי של 20,000-12,000 ₪.

מחקר של בנק ישראל שבדק את השפעת העלאת גיל הפרישה שנעשתה בשנת 2004 (מ-60 ל-62 לנשים ומ-65 ל-67 לגברים) העלה, כי הנפגעות העיקריות הן נשים בעלות שכר נמוך. הכנסתן של נשים שכירות בעלות הכנסה נמוכה ירדה בין השנים 2003/4 לשנים 2007/8 כתוצאה מדחיית הזכאות לקצבת זקנה. הכנסתם של גברים שכירים בעלי הכנסה נמוכה נותרה ללא שינוי כמעט. הכנסתם של גברים ונשים שאינם עובדים- ירדה גם היא.6

מתווה חלופי להעלאת גיל הפרישה לנשים
את סוגיית העלאת גיל הפרישה יש לבחון כסוגיה תעסוקתית המתייחסת לשיפור מצבן של נשים בשוק העבודה, וזאת במקביל לבחינת הסוגיה האקטוארית.
המתווה שאנו מציעות מתבסס על שינויים בהגדרת גיל הפרישה והזכויות הנובעות ממנו – זכאות לפנסיה, זכאות לקצבת זקנה מותנית הכנסה וגיל פרישה במקצועות שוחקים. במקביל יש לקדם תמריצים וולונטריים שיגדילו את שיעורי התעסוקה ורמות השכר של נשים מבוגרות ובראשם ביטול גיל פרישת חובה. אנו מציעות ליישם מתווה זה למשך 3 שנים שבסופן ייבחנו תוצאות המהלך ויתקיים דיון נוסף במתווה העלאת גיל הפרישה לנשים.

נציין כי ניתן וצריך להיערך לצפי לגרעון אקטוארי במוסד לביטוח לאומי אולם לא על חשבון העובדות החלשות ביותר במשק. ועדת טרכטנברג, למשל, המליצה להעלות בהדרגה ובאופן פרוגרסיבי את דמי המעסיקים לביטוח לאומי, שהופחתו בשנת 1995 בעקבות הסדר שיפוי מעסיקים.  נציין כי כיום,  דמי הביטוח הלאומי שמפרישים מעסיקים בישראל הם הנמוכים במדינות ה-OECD: בשנת 2011 הם היו שווי ערך ל-5.2% תוצר, בממוצע, בהשוואה ל-1.5% בלבד  בישראל. מנגד, שיעור ההפרשות של העובדים בישראל לדמי ביטוח גבוה מהממוצע ב-OECD (3.8% לעומת 3.3%, בהתאמה).7

עיקרי המתווה
א. לנקוט באמצעים כדי לתמרץ עובדותם להמשיך לעבוד בגיל מבוגר כך שהעובדות היותר חזקות בשוק העבודה תעשנה זאת, מבלי לפגוע בעובדות שאינם מסוגלים לכך.  דרך המלך הינה ביטול או העלאה ניכרת של גיל פרישת החובה, העומד היום על 67, כפי שנעשה במדינות אחרות. בהצעת החוק בנושא נקבע, כי עובד יוכל להמשיך לעבוד ולא יפוטר מחמת גילו, אלא על פי קביעה של רופא תעסוקתי כי הוא אינו כשיר לעבודה.8 הכוונה לביטול מוחלט של גיל פרישת חובה, אולם ניתן גם לדחות את גיל פרישה חובה ל-80, דחייה התואמת את העלייה בתוחלת החיים.

ב. להבחין בין גיל הזכאות לפנסיה תעסוקתית לגיל הזכאות לקצבת זקנה. נזכיר כי חוק פנסיה חובה חל רק משנת 2008 ולנשים עובדות רבות , כמו גם לעצמאיות, אין חסכון פנסיוני או שיש להן חסכון קטן מאד. בנוסף, כרבע מהנשים בגילאי העבודה העיקריים אינן משתתפות בשוק העבודה ואין להן פנסיה תעסוקתית כלל.
יש להבחין בין בעלות פנסיה תעסוקתית, שהן קבוצה חזקה יותר של נשים, לחסרות פנסיה או בעלות פנסיה נמוכה מאד. לפיכך צריך להעלות את גיל הזכאות לפנסיה בהדרגה, תוך שמירה על גיל הזכאות הנוכחי לקצבת זקנה המותנית בהכנסה. הסדר כזה ייתן מענה לנפגעות העיקריות מהמתווה הנוכחי: נשים שנפלטות משוק העבודה ואין להן מקורות הכנסה נוספים, נשים עצמאיות שאינן מצליחות להמשיך בעיסוקן, נשים הממשיכות לעבוד אך משתכרות שכר נמוך מאד ועקרות בית.

ג. העלאת גיל הזכאות לפנסיה תעסוקתית דורשת טיפול בבעיית השחיקה. יש לקבוע גיל זכאות דיפרנציאלי לפנסיה ובהמשך גם לקצבת זקנה, על פי אופי משלח היד, כלומר להבחין בין מקצועות שוחקים פיזית ונפשית לבין האחרים, כפי שנהוג  במדינות שונות וכן בחלק מההסכמים הקיבוציים הכוללים הסדרי פרישה מוקדמת. יש לבחון מחדש את הגדרת המקצועות השוחקים ואת הסדרי הפרישה המוקדמת בראייה מגדרית  כחלק מהדיון בוועדה הציבורית לבחינת גיל הפרישה.

ד. צעד נוסף שכדאי לכרוך בהעלאת גיל הזכאות לפנסיה תעסוקתית הוא הורדת גיל הכניסה להסדר פנסיה חובה לגיל 18. צעד זה יגדיל משמעותית את החיסכון הפנסיוני של אוכלוסיות עניות במיוחד – נשים ערביות וחרדיות (וכן גברים מקבוצות אלה) שממילא אינן משרתות בצבא ונכנסות לשוק העבודה בגיל צעיר יותר. מדובר בצעד מוצדק במיוחד לאור הפגיעה בחסכון הפנסיוני הנגרמת לנשים עקב תקופות היעדרות מכוח העבודה לצורך טיפול בילדים.

ה. כדי לחנך את שוק העבודה, המפלה לרעה עובדים מבוגרים ובמיוחד עובדות מבוגרות, צריך להנהיג תמריצים כלכליים להעסקתם, כגון הטבות מס, למשל לפי המודל של מסלול מעסיקים בחוק עידוד השקעות הון. כדי שצעד כזה יהיה אפקטיבי יש לפנות באופן יזום למעסיקים באמצעות תכנית לשילוב עובדות מבוגרות ולגבש תכנית למאבק בגילנות בשוק העבודה .

ו. המגזר הציבורי הוא המעסיק הגדול ביותר של נשים; לפיכך יש לפתוח במהלכים לעידוד העסקת נשים מבוגרות במגזר הציבורי. למשל: להסיר את הגבלת הגיל לכניסה למשרות בשירות הציבורי – שירות המדינה, רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות, כך שלא יהיה קריטריון של גיל מקסימום כתנאי לגישה למכרז ציבורי פנימי או חיצוני; לתת עדיפות לעובדות מעל גיל 55 בחלק מהמכרזים; ליצור מסלולי ניידות בתוך המגזר הציבורי לנשים המועסקות בו שנים רבות וסובלות משחיקה כגון מורות, עובדות סוציאליות ופקידות.

ז. בישראל נעשו מהלכים רבים להגמשת שוק העבודה, אך בניגוד לארצות אירופה, שם ננקטו צעדים משלימים, לא ננקט מהלך משלים של פיתוח הכשרות מקצועיות הנותן מענה לעובדים. העלאת גיל הפרישה מחייבת ליצור ולסבסד מערך של הכוון, הכשרה והסבה מקצועית לעובדות מבוגרות שנפלטו משוק העבודה.

ח. העלאת גיל פרישה חובה ב-2004 נעשתה בקצב מהיר מאוד ביחס למדיניות ה-OECD. כל שינוי של גיל הפרישה צריך להיעשות בהדרגתיות רבה יותר: אנו ממליצות על קצב של חודשיים בשנה. העלאה הדרגתית תאפשר לשוק העבודה – עובדות ומעסיקים – להסתגל ולהתאים את עצמו.

הערות:

  1. המסמך הוא פרי עבודתו של ח"כ זהבה גלאון וח"כ שלי יחמוביץ' עם פורום ארגונים בנושא גיל פרישת נשים: שלי דביר מקואליציית "שותפות", יערה בוקסבאום, דוקטורנטית לסוציולוגיה באונ' ת"א,  ומיכל דגן, לשעבר מנכ"לית  "מהות", ליאת מולכו מפורום החוסכים לפנסיה, קרן גרינבלט משדולת הנשים ויעל יצחקי מ"נטע".
  2. גברים ונשים שנולדו בשנים 2009-2013 צפויים לחיות 8-9 שנים יותר מאלה שנולדו בשנים 1975-1979. למ"ס, 2014, שנתון סטטיסטי לישראל, לוח 3.25, מזרחי-סימון שלי, 20 ביוני 2015. "העלאת גיל הפרישה לנשים" הכנסת, מרכז המחקר והמידע).
  3. OECD. 2013. Pensions at a glance.
  4. נתונים שנמסרו למרכז אדוה ביוני 2015 באדיבות מרק פלדמן, ראש אגף סטטיסטיקה בעבודה בלמ"ס.
  5. דגן-בוזגלו נוגה, קונור-אטיאס אתי ואריאן אופיר. 2014. נשים בנות 60 ומעלה בשוק העבודה: דפוסי עבודה, תעסוקה ושכר. שנת 2008 היא השנה האחרונה בה נערך מפקד האוכלוסין והשנה הרביעית לאחר העלאת גיל הפרישה ב-2004.
  6. דוח בנק ישראל לשנת 2014, ע"מ 129-134.
  7. קופמן איל. 14 בינואר 2014. תיאור וניתוח של ההצעה להפחתת הפרשות המעסיק לביטוח הלאומי במקביל להפחתה    של תקרת ההוצאה לשנת 2014. הכנסת, מרכז המחקר והמידע.
  8. דברי ההסבר להצ"ח חוק גיל פרישה (תיקון- ביטול גיל פרישה חובה) תשע- 2015