פערי שכר מגדריים בישראל: תמונת מצב 2020

ב-2018, השכר החודשי הממוצע של אשה בישראל עמד על 68.4% משכרו של גבר. פערי שכר בין גברים לנשים הם תופעה אוניברסלית המשקפת אי שוויון בחלוקת העבודה המגדרית בבית ובשוק העבודה

ב-2018, השכר החודשי הממוצע של אשה בישראל עמד על 68.4% משכרו של גבר. בשנים האחרונות פערי השכר החודשיים מצטמצמים, אך לאט מאוד. פערי השכר לשעה בין גברים לנשים קטנים יותר, כאשר שכרה השעתי של אשה בשנת 2018 עמד על 84% משכרו השעתי של גבר. עם זאת, הפערים המגדריים בשכר לשעה כמעט ולא הצטמצמו בעשור האחרון.

סיבה מרכזית לפערי השכר המגדריים הינה בידול תעסוקתי בשוק העבודה ורמות שכר נמוכות במקצועות "נשיים" טיפוסיים. העיסוקים הנפוצים ביותר בקרב נשים הם מקצועות הטיפול, הוראה ואדמיניסטרציה – עיסוקים בהם רמות השכר נמוכות, גם כאשר מדובר בעובדות בעלות השכלה אקדמית. לעומת זאת, משלחי היד הנפוצים בקרב גברים כוללים עיסוקים בהם השכר גבוה כגון ניהול ותכנות, לצד מקצועות בשכר נמוך כגון נהיגה ואבטחה.

סיבות נוספות לפערי השכר המגדריים הם מיעוט נשים בתפקידי ניהול בכירים, נורמות תעסוקתיות שמונעות מנשים להתקדם בעולם העבודה, כמו ההכרח להישאר שעות עבודה ארוכות במקום העבודה, וסטריאוטיפים מגדריים כמו תפיסת האשה כ"מפרנסת שנייה".

פערי השכר המגדריים גדלים עם העלייה ברמת ההשכלה. נשים בעלות השכלה אקדמית משתכרות 62% משכרו של גבר אקדמאי, כאשר נשים בעלות השכלה נמוכה משתכרות 65% משכרם של גברים בעלי השכלה דומה.

בחינת פערי השכר המגדריים לפי גיל מעלה כי פערי השכר מתרחבים בגילאי העבודה העיקריים, שאלו הם גילאי ההולדה וגידול הילדים. הפערים הגדולים ביותר קיימים בגילאי 65 ומעלה, בהם מרבית הנשים העובדות מועסקות במשרות חלקיות ובעיסוקים בשכר נמוך.

בבחינת פערי השכר לפי לאום ומגדר נמצא כי פערי השכר גדולים יותר בקרב נשים וגברים יהודים מאשר בקרב נשים וגברים ערבים. הסבר אפשרי לכך הוא רמת השכר הנמוכה באופן כללי בקרב ערבים וערביות, וייצוג גבוה לנשים בעלות השכלה גבוהה בקרב הנשים הערביות המועסקות.

לצפייה במצגת לחצו על התמונה:

מצגת זו מהווה עדכון לפרסום פערי שכר מגדריים 2017, מאת נוגה דגן-בוזגלו ויעל חסון.