מאמר

מה עוד צריכים הנכים לעשות?

החלום הרטוב של הממשלה הוא שהנכים יעבדו לפרנסתם, לכן דחו את מסקנות ועדת זליכה והקימו את ועדת שמחון, שלא פרסמה עד כה דבר. באוויר מופרחים מספרים שונים והנכים, למרות התמיכה הציבורית הגורפת, עדיין ממתינים להכרה שהם זכאים להנות מרמת חיים של בן אדם

עוד לא היה דבר שכזה. בשנתיים האחרונות התרחשה בישראל מחאה חברתית שאין כדוגמתה, בהובלת עמותת "נכה, לא חצי בן אדם". המוחים השתמשו בכל האמצעים הכשרים: סינגור אצל אנשי ממשל, עבודה עם תקשורת, הפגנות (שזכו לסיקור נרחב), פרסום מאמרי דעה, גיוס ארגוני החברה האזרחית, חברי כנסת ופוליטיקאים אחרים, כינוס מסיבות עיתונאים ועוד. ומה הם רצו להשיג? רמת חיים של בן אדם, לא של חצי בן אדם. ומה הם הגדירו כרמת חיים של בן אדם? שכר מינימום, העומד היום על 5,000 ₪ לחודש.

שר האוצר משה כחלון הקשיב לנכים והקים את ועדת זליכה, זו הגישה בסוף אפריל 2017 שורה של המלצות, שהבולטת ביניהן הייתה העלאה של קצבת נכות הכללית הבסיסית המלאה ל-4000 ש"ח לחודש (בשלוש פעימות), זאת, במקום הקצבה הקבועה היום, העומדת על כ-2,800 ₪ לחודש (קצבת נכות בסיסית + תוספת לקצבה). דהיינו, העלאה של כ-43%, בכדי 1,200 ₪ לחודש. זו הייתה המלצה נדיבה, הגם שנפלה מדרישת הנכים להשוות ולהצמיד את קצבת הנכות הכללית הבסיסית לשכר מינימום.

טרם יבש הדיו על המלצות זליכה, מיהר ראש הממשלה בנימין נתניהו לדחותן ומינה ועדה חדשה בראשות פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה ואיש אמונו של ראש הממשלה.

המלצות ועדת שמחון טרם פורסמו. באמצע יוני 2017 התראיין שמחון בתקשורת על אודות מסקנות הביניים של הוועדה שבראשותו. בין השאר אמר שמחון כי תוספת לקצבת הקיום של הנכים הכלליים תינתן "לנכים עניים בלבד" ותכלול תוספת שתסתכם ב-500 ₪ עבור כ-100,000 נכים. במקום להגדיל את קצבת הקיום משמעותית, שהיא-היא הדרישה של הנכים, נראה כי הוועדה החדשה מעדיפה להשקיע בשירותים לנכים, כגון סיוע בשכר דירה — ואיך לא – בתכניות לעידוד שילוב נכים בשוק העבודה.

יש לומר כי כיום, 22% ממקבלי קצבת נכות כללית עובדים. החלום הרטוב של הממשלה הוא שהנכים יעבדו לפרנסתם במקום לחיות מקצבה. זה אמנם נשמע רעיון טוב, אולם יש לדעת ש-90% ממקבלי קצבת נכות כללית זכאים לקצבה לצמיתות – זאת אומרת שלא צפוי שינוי גדול במצבם; ש-34% ממקבלי קצבת נכות כללית סובלים מבעיות נפשיות – זאת אומרת שהם אינם כשרים למשרות רבות; ושבכל מקרה מעסיקים לא עומדים בתור להעסיק נכים – אפילו אם הדבר יוגדר (והוא לא) כמשימה לאומית.

כאשר נשאל שמחון אם ההמלצה העיקרית של ועדת זליכה אינה עדיפה על ההמלצות המתבשלות בוועדה שבראשותו, הוא קבע ש"מדינת ישראל מוציאה היום כ-25 מיליארד שקל על קצבאות ושירותים לנכים" (ראיון למערכת "שווים", 14.6.2017). משתמע כי הנכים מקבלים כבר היום יותר מדי כסף. אלא שכלל לא ברור מהיכן בא הסכום הזה: לפי הירחון הסטטיסטי של המוסד לביטוח לאומי, בשנת 2016 העלות של קצבת נכות כללית, גמלת שירותים מיוחדים וגמלת ניידות – הגמלאות העיקריות להן זכאים הנכים הכלליים — הסתכמה בכ-14 מיליארד ₪. נוסיף כי בראיונות מאוחרים יותר בתקשורת, מסר שמחון כי ימליץ על קצבה בגובה של 4,000 ₪ לחודש לבעלי נכות רפואית של מעל 90%, כפוף למבחן הכנסות, ולשאר הנכים, קצבה בגובה של 3,200 ₪.

מה שנדרש הוא שינויים שיאפשרו לנכים ליהנות מרמות חיים דומה לזאת של ישראלים אחרים. הבעיה היא שהמספרים המופרחים שונים מאוד זה מזה. ועדת זליכה פירסמה דו"ח שבו המליצה על תוספת של כ-4 מיליארד ₪. ועדת שמחון לא פירסמה עד כה דבר – אולם לפי התקשורת, הוא דיבר תחילה על תוספת דומה, של כ-4 מיליארד ₪, ואילו לאחרונה דווח כי הוא ימליץ על תוספת של 1.5 מיליארד ש"ח.

אם ממשלת נתניהו לא מוכנה להשקיע סכום שיענה על צרכי הנכים – אחרי פעילות חברתית ענפה ותמיכה חברתית רחבה שלא ראינו כמותן, נשאלת השאלה: מה צריכה קבוצת אוכלוסייה קשת גורל לעשות כדי לגרום לממשלה להיענות למצוקותיה?

פורסם במקור באתר העוקץ