עצמאים בישראל: 1983, 1995, 2008

רחוק מן האתוס היזמי: רוב העצמאים עובדים לבד, מספקים שירותים קבלניים לממשלה ולתאגידים או שירותים למשקי בית וזכאים לסל זכויות מצומק

אוכלוסיית העצמאים בישראל עברה שינוי משמעותי בעשורים האחרונים: אם בעבר רוב העצמאים עסקו בשירותים ביתיים ושכונתיים (67.6% מכלל העצמאים ב-1983), כיום למעלה ממחצית העצמאים הם ספקים של שירותים תאגידיים וציבוריים (52.5% ב-2008).

זהו הממצא הבולט במחקר החדש של מרכז אדוה, עצמאים בישראל: 1983, 1995, 2008, המנתח את נתוני שלושת מפקדי האוכלוסין האחרונים.

ייחודו של מחקר זה הוא בסיווג העצמאים: בעוד שמרבית המחקרים מחלקים את העצמאים לפי מיון הענפים והעיסוקים של הלמ"ס, מחקר זה בחר לסווג את העצמאים לפי טיב השירותים שהם מגישים: שירותים ביתיים ושכונתיים (קוסמטיקאיות, חשמלאים) מחד ושירותים ציבוריים ותאגידיים (עורכי דין, כלכלנים) מאידך גיסא. המחקר מכיל נתונים על הריבוד הפנימי בקרב עצמאים לפי מגדר, מוצא וגיל.

להלן ממצאים נבחרים:

1.      חלקם של העצמאים בכוח העבודה לא השתנה משמעותית בין שלושת המפקדים – 12.9% ב-1983, 13.0% ב-1995 ו-13.4% ב-2008; אולם מספרן של נשים עצמאיות גדל בתקופה זו פי 4.7, מכ-20,000 ב-1983 לכ-93,000 ב-2008. ומשקלן בקרב כלל הנשים המשתתפות בכוח העבודה גדל מ-5.5% ל-8.5%.

2.      ב-2008, רוב העצמאים – 65.3% – עבדו בגפם, בלא להעסיק איש/ה. 18.8% העסיקו 2-1 שכירות/ים ו-15.9% העסיקו 3 שכירים ומעלה. שיעור הגברים המעסיקים אחרים (40.5% מכלל הגברים העצמאים ב-2008) גבוה מזה של נשים המעסיקות אחרים (20.9%). 79.2% מן הנשים העצמאיות עבדו בגפן.

3.      שיעור העצמאים הגבוה ביותר בכוח העבודה נרשם בקרב אשכנזים דור ראשון ושני: ב-2008, 16.4% ו-16.7%, בהתאמה. שיעור גבוה נרשם גם אצל הערבים – כ-16% בכל מהלך התקופה. השיעור הנמוך ביותר נרשם אצל יוצאי ברית המועצות מאז 1990: ב-2008, 6.1%.

4.      ב-2008, מרבית הנשים העצמאיות היו בעלות השכלה גבוהה (41.9%) או בינונית (38.9%); אצל הגברים, הרוב היו בעלי השכלה בינונית (32.9%) ונמוכה (38.3%).

5.      בקרב העצמאים המספקים שירותים ביתיים ושכונתיים ניכרת חלוקת עבודה מגדרית. בראש העיסוקים העצמאיים שהם נשיים במובהק (רוב גדול של נשים) מצויות מטפלות (89%), קוסמטיקאיות וספריות (75%) ועובדות ניקיון (72%). לצד זה ישנם עיסוקים עצמאיים שהם גבריים במיוחד ובראשם חשמלאים (100%), מפעילי ציוד חפירה, סלילה והרמה (100%) ואינסטלטורים (100%). ישנם רק חמישה עיסוקים שבהם גברים ונשים מיוצגים במידה שווה: אקדמאים במדעי הרוח, עיתונאים, עובדי חשבונות, רופאים, רוקחים ווטרינרים ופקידים אחרים.

6.      עיסוק בשירותים תאגידיים וציבוריים היה נפוץ (ב-2008) במיוחד בקרב אשכנזים דור ראשון ושני ובקרב יהודים דור שלישי בישראל – 65.2%, 72.2% ו-67.8%, בהתאמה. לעומת זאת, שירותים שכונתיים וביתיים נפוצים היו במיוחד בקרב ערבים, מזרחים דור ראשון ויוצאי ברית המועצות דור ראשון: 67.7%, 62.5% ו-59.1%, בהתאמה.

7.      ב-2008 נרשמו עיסוקים שבהם בלטו מזרחים דור שני וערבים, בשיעורים מאוד דומים, כאשר ביחד הם היוו יותר ממחצית העוסקים בתחום: מכונאות (30.6% מהמכונאים היו ערבים ו-28.8% מזרחים דור שני), בניין (28.8% ו-31.9%, בהתאמה), מכירות (24.9% ו-26.9%, בהתאמה), נהגים (22.9% ו-34.7%, בהתאמה). בתחום הספרות והקוסמטיקה בלטו יוצאי/ות בריה"מ לשעבר– 21.2% מהעוסקים/ות בתחום. אך קבוצת המוצא הבולטת ביותר בתחום זה היא מזרחים/ות דור שני – 31.9% מן העוסקים/ות בתחום.

8.      משקלם של העצמאים בכוח העבודה עולה מאוד לאחר גיל 70. ב-2008 נפקדו 13,316 עצמאים בני/ות 70 ומעלה והם היוו 35.3% מבני 74-70 שהשתתפו בכוח העבודה, 46.3% מבני 79-75 ו-48.9% מתוך בני 80 ומעלה.

9.      המחקר אינו עוסק בסוגיית ההכנסה של עצמאים, בעיקר בגלל בעיות מהימנות של הנתונים. עם זאת מציינים החוקרים כי הנתונים הקיימים מצביעים על כך שהכנסותיהם של מרבית העצמאים אינן גבוהות מאלה של מרבית השכירים: ההכנסה הממוצעת של העצמאים (בני/ות 69-25) עמדה על כ-7,000 ₪ – סכום נמוך מהשכר הממוצע של השכירים באותה שנה – 9,564 ₪. ההכנסה החציונית של העצמאים באותם גילאים עמדה על 5,100 ₪, בהשוואה ל-6,700 ₪ אצל השכירים (כל הסכומים במחירי 2008).

10.  המלצה מעשית עיקרית העולה ממסמך זה היא למזג, בנתונים הסטטיסטיים ובמדיניות, את העצמאים – בוודאי את אלה העובדים לבד, אך אולי גם את אלה המעסיקים 2-1 – יחד עם אוכלוסיית השכירים. אם נוסיף אל אוכלוסיית השכירים – כיום, כ-87% מן המועסקים במשק – את העצמאים הנ"ל, יהיו בידינו נתונים מאוגמים עבור 98% מן המועסקים במשק.

11.  האבחנה בין שכירים לעצמאים נושאת בחובה חסרונות של ממש עבור מרבית העצמאים: כך, למשל, עצמאים נדרשים להפריש מהכנסתם לקרן פנסיה ולמוסד לביטוח לאומי לא רק את חלק השכר שהשכירים מפרישים אלא גם את חלק השכר שהמעסיק מפריש עבור השכירים. מרבית העצמאים, שהכנסתם נמוכה, מתקשים לעמוד בהפרשות אלה. מצד שני, הם לא זכאים לדמי אבטלה ולהטבות אחרות להם זכאים שכירים ובהן ימי מחלה, ימי חופשה, דמי הבראה ופיצויי פיטורין. ביטול האבחנה הגורפת בין שכירים לעצמאים עשוי להוביל להכרה ובעקבות זאת לשיפור מצבם של מרבית העצמאים.