אשה עוברת לסוחר: סחר בנשים בישראל

סחר בבני אדם בעולם, כמו גם בישראל, נמצא במגמת עלייה מתמדת. קורבנותיו העיקריים הם מגזרים חלשים: תושבי מדינות עניות, מיעוטים, ילדים ונשים. לסחר בנשים פנים רבות, אולם הביטוי הנפוץ ביותר ואשר בו יתמקד דו"ח זה, הוא הסחר בנשים בתעשיית המין

להורדת המסמך המלא

סחר בבני אדם בעולם, כמו גם בישראל, נמצא במגמת עלייה מתמדת. קורבנותיו העיקריים הם מגזרים חלשים: תושבי מדינות עניות, מיעוטים, ילדים ונשים. לסחר בנשים פנים רבות, אולם הביטוי הנפוץ ביותר ואשר בו יתמקד דו"ח זה, הוא הסחר בנשים בתעשיית המין. הדו"ח בוחן את מדיניות הרשויות בישראל (הכנסת, משטרת ישראל, הפרקליטות, בתי המשפט ורשויות נוספות) כלפי הסחר בנשים ודן בהשלכותיה על קורבנותיו. הדו"ח מבקש להציג, במידת האפשר, את נקודת מבטן של הקורבנות על חוויותיהן כנשים נסחרות בישראל ומתעד את רמיסת זכויות האדם שלהן.

הסחר בנשים במתכונתו הנוכחית מתקיים בישראל מראשית שנות ה- 90 של המאה ה- 20. הסיבות שהביאו לפריחתו קשורות לתהליכים גלובליים ומקומיים כאחד; וכמתבקש מן המונח סחר, להתפתחות מגמות של היצע וביקוש. לעלייה בהיצע הנשים לצורכי זנות תרמה רבות התפרקותה של ברית המועצות. הזעזועים הכלכליים והתמוטטות רשתות התמיכה החברתיות בארצות הגוש הקומוניסטי לשעבר, יצרו מצב בו מיליוני אנשים ונשים נטולי אמצעי קיום מצויים במאבק הישרדות. הסחר בנשים בישראל משגשג גם בשל הביקוש יחסם האדיש של רשויות 1 העצום, העומד על פי הערכות, על כמיליון ביקורים בחודש בבתי הבושת. האכיפה ושל הציבור כלפי התופעה מעיד שקניית מין זוכה ללגיטימציה גבוהה בחברה הישראלית.

עד שנת 2000 נתפסו קורבנות הסחר כעברייניות המסתננות לתוך ישראל כדי לעסוק בעיסוק מפוקפק. הפרקליטות הנחתה את משטרת ישראל לא להתערב במתרחש בבתי הבושת, למעט במקרים מיוחדים. ואמנם, המשטרה העדיפה להשתמש בסרסורים כמקור מודיעיני לחקר פשעים אחרים והתייחסה לסחר בנשים כאל עבירה שולית. קורבנות הסחר העידו רק לעתים רחוקות על עבירות שנעשו נגדן, והרשויות הסתפקו במעצרן ובגירושן. במאי 2000 פרסם 'אמנסטי אינטרנשיונל' דו"ח חמור על אודות הסחר בנשים בישראל. נוכח הזעזוע הציבורי מממצאי הדו"ח, מיהרה הכנסת לחוקק את תיקון 56 לחוק העונשין, שאסר מפורשות על סחר בנשים למטרות זנות.

אולם, חקיקה לחוד ואכיפה לחוד. אכיפת החוק הייתה מועטה והעונשים שפסקו בתי המשפט היו נמוכים משמעותית מעונש המקסימום שנקבע בחוק – 16 שנות מאסר. בשנת 2001 הגבירה ארה"ב את מעורבותה במאבק נגד הסחר בנשים בעולם ואיימה לבטל את הסיוע הכלכלי למדינות שאינן נאבקות בתופעה בתחומן. איום זה הפך ממשי כאשר ישראל דורגה בקבוצת המדינות שאינן פועלות למיגור הסחר בנשים ואיימה לבטל את הסיוע הכלכלי למדינות שאינן נאבקות בתופעה בתחומן. איום זה הפך ממשי כאשר ישראל דורגה בקבוצת המדינות שאינן פועלות למיגור הסחר בנשים. האיום פעל ואכן הניב שינוי במדיניות. עם זאת, המאבק למיגור הסחר מצוי בראשיתו, שכן מרבית הרשויות נאה דורשות, אך לא בהכרח נאה מקיימות, ולעתים פעילותן נראית כתשלום מס שפתיים בלבד. כפי שעולה מדו"ח זה, המאבק בסחר בנשים בישראל עדיין אינו משתווה לחומרת העבירה.