לכבוד פורים התבשרנו ששר החינוך נפתלי בנט מתכנן לשנות את הפיקוח על שעות הלימוד בבתי הספר התיכוניים כך שיתאפשר לבתי הספר לגבות תשלום עבור בחינות בגרות במקצוע מוגבר (5 יחידות), החל מהמקצוע השני. כלומר, מערכת החינוך תספק בחינם רק את מה שהיום הוא הרף הנמוך ביותר של תעודת הבגרות, רף המאפיין כיתות מב"ר. מדובר בהחלטה תמוהה במיוחד של שר שמתמקד ב"מצוינות" ואשר פרויקט הדגל שלו הוא העלאת שיעור הנבחנים ברמה של 5 יחידות במתמטיקה ואנגלית. למעשה, מדובר בגלגול עלויות התכנית על ההורים.

דיו רב כבר שפכנו על המדרון החלקלק הזה של תשלומי הורים שהולכים וגדלים ומתגוונים, חלקם ברשות וחלקם תוך עצימת עין של משרד החינוך והרשויות המקומיות. "התרגלנו" לכך שכל ההעשרה בבתי הספר, כל מה שאינו המירוץ לציונים, ממומן על ידנו ההורים. התרגלנו גם לכך ששח"פ – שירותי חינוך פרטיים – פועלים בכל רחבי המערכת הציבורית. אבל כאן מדובר בליבת הלימודים ממש.

ייתכן שהפתרון צריך להיות צמצום המירוץ לציוני בגרות. בודאי שהוא לא יכול להיות הפרטת הזכות להיבחן בבחינות בגרות. בתהליך הדרגתי שהואץ בעשור האחרון, החל מירוץ לכמה שיותר מקצועות מוגברים לבגרות ברמה של 5 יחידות. אם כשאני הייתי תלמידה מקובל היה להיבחן בשני מקצועות ברמה של 5 יחידות, הרי שהיום 3 ו-4 מקצועות הפכו לסטנדרט עבור תלמידים רבים – כך שמגיעים לסך של 30 יחידות בגרות ואף יותר.

המירוץ לתעודת בגרות בהיקף כזה הוא תוצאה ישירה של מדיניות המוסדות להשכלה גבוהה, המעניקים בונוסים על היבחנות ב-5 יחידות במקצועות רבים. כלומר, לא מדובר בדור חרוץ של תלמידים ששואף להכביד על עצמו, אלא בתחרות על הכניסה להשכלה גבוהה. כך, שר החינוך בכובעו כיו"ר המועצה להשכלה גבוהה נותן לגיטימציה לשיטת הבונוסים, ובכובעו השני מטיל מס על אותו הדבר עצמו.

טען כבוד השר באחד מציוציו: "לא הבנתם- מדובר בצמצום פערים". האמנם? נכון, להישגים במערכת החינוך יש קשר חזק לרקע כלכלי-חברתי של התלמיד ולמקום מגוריו. ואכן, יותר תלמידים מרקע מבוסס נבחנים בכמה מקצועות מוגברים. בהתאם, גם במוסדות להשכלה גבוהה יש ייצוג יתר לסטודנטים מרקע חזק. אז אותו הגיון של "צמצום פערים" מוביל להסרת הסבסוד מההשכלה הגבוהה כי היא אינה משרתת את העניים.

מדוע למרות תהליכי ההפרטה של השירותים החברתיים מדינת ישראל ממשיכה לסבסד את לימודי התואר האקדמי? ראשית משום שהשכלה גבוהה היא השקעה מדינתית בכח עבודה מיומן ומשכיל. שנית, משום שללא הסבסוד השכלה גבוהה היתה מחוץ להישג ידו של המעמד הבינוני ונחלתם של בני עשירים בלבד. הסבסוד של ההשכלה הגבוהה מאפשר לשכבה רחבה יותר של סטודנטים ללמוד, והוא חיוני לא רק למעמד הבינוני אלא גם לסטודנטים מרקע כלכלי חלש שהצליחו בבית הספר כנגד כל הסיכויים. על הדרך נהנים גם בני העשירים שאינם זקוקים לסבסוד. מאחר שהכשרון מפוזר בין כל שכבות האוכלוסייה יש לנו כחברה אינטרס בהשקעה החברתית והכלכלית הזו. זאת בניגוד למודל של השכלה יקרה ומערך מלגות לעניים, מסננת דקה שרק מעטים מצליחים לעבור בה והיא מותירה את המעמד הבינוני כולו מחוץ למשחק. או לחליפין, כפי שקורה בארה"ב, משועבד לחובות התואר לשנים רבות.

אותו ההיגיון חל על בחינות הבגרות. מרגע שמערכת ההשכלה הגבוהה מתמרצת היבחנות מוגברת בכמה שיותר מקצועות, גביית כסף על כך הופכת את הגישה להשכלה גבוהה לנחלתם של תלמידים מבתים מבוססים בלבד. ולכן, על אף שגם במקרה זה ייתכן שהסבסוד ישרת את העשירים יותר מאשר את כל השאר, הוא חיוני על מנת להגביר את שוויון ההזדמנויות של כל השאר.

רוצה שר החינוך לעצור את המירוץ להיבחנות יתר במקצועות מוגברים או להוזיל את עלות בחינות הבגרות? יתכבד ויתאם את הדבר עם עצמו כיו"ר המל"ג וישנה את שיטת הבונוסים במערכת ההשכלה הגבוהה. למשל, יגביל את מתן הבונוסים לשני מקצועות מוגברים בלבד לכל תלמיד. הנתיב שבו בחר הוא הגרוע מכולם – התניית הנגישות להשכלה בארנק של ההורים.

פורסם במקור באתר "העוקץ"